סיכום 2020

יש! סוף סוף שנת 2020 הסתיימה! לא שה-2021 התחילה הרבה יותר טוב, אבל לפחות יש איזו שהיא תקווה שהחיסונים יעזרו להעלים את הוירוס שנפל עלינו. מי יודע, אולי ב-2021 נהיה כולנו מחוסנים מהוירוס, אבל עם זנב או שדרוגים אחרים לגוף... 

כמדי שנה, אנסה לסכם את שנת 2020... בדרך כלל אני מנסה לתת שם לשנה שחלפה... נראה לי שהפעם אחסוך מכם את הקללות, כולנו כנראה מסכימים ושמחים שהשנה סוף סוף הסתיימה.

שנת 2020 היתה גם השנה ה-10 של פעילות אתר www.4project.co.il. תכננתי לעשות קצת רעש וצלצולים סביב המספר העגול, אבל בסופו של דבר ויתרתי על זה מסיבה שזה היה גורם למספר ההזמנות לגדול ו... לא יהיה מי שיכין לכם את אותן ההזמנות. נשמע כמו צרות של עשירים, אבל המצב בכלל לא פשוט. ארחיב על זה בהמשך.

לא היו יותר מדי דברים או שינויים שכדאי להזכיר כאן, אולי רק התוספת של המחסן החדש, הפרידה ממוצרי MakeBlock וכניסתם של מוצרי goBILDA.

מכיוון שאין מוצרים חדשים או אירועים מעניינים לספר עליהם, אספר לכם על המצב הנוכחי של העסק, מה עבר עלי בתקופת הקורונה ולמה המצב לא כל כך פשוט, גם אם פעילות העסקית לא נפגעה משמעותית...

נתחיל מסיפור חמוד 
יום ביקור משפחות בחברה גדולה, ילד קטן של אחד המנהלים הבכירים בא למשרד של האבא ושואל אותו מה הוא עושה בעבודה. האבא ענה שהוא מנהל. אז הילד שאל מה עושה מנהל? להגיד שהמנהל (שם עצם) מנהל (שם פועל) לא ממש יעזור לאותו הילד להבין מה אבא שלו עושה. אז האבא אמר שמנהלים הם אלה שפותרים בעיות בעבודה. מנהלים קטנים פותרים בעיות קטנות, מנהלים גדולים פותרים בעיות גדולות...

אז, אם ממשיכים את האנלוגיה הזו, אני כמנהל היחיד במקום, צריך לפתור את כל הבעיות...
לא אומר שזה רע לפתור בעיות, זה סוג של אתגר, מוצאים פתרון לבעיה וממשיכים הלאה.
הבעיות הרציניות מתחילות כשאין פתרון סביר, או עוד יותר בעייתי כשהפתרון לא תלוי בך ואין לך יותר מדי איך להשפיע על המצב כדי שיהיה פתרון.
רוצים דוגמאות? אני לא מתייחס לכל הצד העסקי, אלא לדברים כמו נזילות של הגג, כוורת של דבורים עם מאות דבורים שפתאום מסתובבים סביבך ביום בהיר אחד, ציפור ענקית שנכנסת למחסן ומסרבת לצאת, הפסקות חשמל לחצי יום, נפילת קו טלפון/אינטרנט שמשבית את העסק, חולדות ענקיות שמכרסמות מוצרים בקופסאות (מסתבר שהם אוהבים אריזות פלסטיק), עכברושים קטנים שמכרסמים חוטי חשמל ותקשורת על הגג ונכנסים לתעלות של המזגן, הצפה שהרסה כמעט כל מה שהיה על הרצפה לפני כחודש... לא משעמם לרגע...  כל הבעיות האלה פתירות יחסית בקלות...

אבל יש דברים שבחיים לא חשבתי שאצטרך להתמודד איתם...
ב-2019 למשל הייתי מוטרד מאד מזה שנגמר לי מקום פיזי בעסק, מסתיים חוזה השכירות, אין שום מקום מתאים בסביבה הקרובה שאפשר לעבור אליו ואני צריך לחתום עוד שנה במקום שכבר גם ככה צפוף וגם העסק גדל כל הזמן... למזלי השכן מעבר לקיר עבר והתרחבתי למקום שלו.
ב-2020 נפלה על כולנו הקורונה וההחלטות חסרות כל הגיון של הממשלה שלנו (לא יודע איזו משתי המכות האלה גרועה יותר). ההנחיות הלא הגיוניות שמגיעות בזמן הלא נכון, החל"ת שגורם לאנשים לבחור לשבת בבית ולא לצאת לעבודה...
למזלי הגדול העסק המשיך לפעול גם בתקופה זו ולא נזקקתי לעזרה, אחרת הייתי באותה הבעיה כמו מאות אלפי עסקים שקורסים ולא מקבלים שום עזרה מהמדינה.

אז מה קרה בתקופת הקורונה מבחינתי?
סגר הראשון של מרץ, בעסק אני ועוד 2 מחסנאים, אחד שעובד כבר כמה שנים, השני גוייס רק שבועיים לפני כי היקף העבודה גדל והייתי צריך עוד עובד במחסן ואף אחד לא חשב בכלל שנגיע למצב של סגר, הרי הוירוס הוא בסין, לא ממש מדברים על המצב אצלינו כי אין בדיקות ואין מטושים.
מכריזים על סגר. אי וודאות הגדולה ביותר. אף אחד לא מבין מה קורה. לא ברור אם מותר לעבוד או אסור. לא ברור אם יש מסגרות לילדים והאם העובדים בכלל יוכלו לעבוד גם אם יאפשרו. לא ברור בכלל אם יהיו הזמנות ויהיה מה לעשות במחסן...
העובד החדש פוטר (גם ככה לא הייתי מרוצה מתפקודו), העובד הוותיק יותר נשלח לחל"ת, גם בגלל שלא ברור מה יהיה במהלך הסגר וגם בגלל שיש לו שני ילדים קטנים בלי מסגרות.
מתברר שהשליחים פועלים במהלך הסגר. אני מגיע לבד למחסן ומכין את ההזמנות למשלוח. מוסיף הודעה בולטת באתר שעובדים רק עם משלוחים, אין אפשרות לאסוף לפי ההנחיות.

אני אדם שלא מעגל פינות. אם אמרו שאסור קבלת קהל, אז אין איסופים. נקודה.
רק שאנחנו גרים בישראל וכל אחד חושב שהוא יותר חכם מהאחרים. כל היום הייתי צריך לריב עם אנשים בטלפון ולהסביר להם שלפי ההנחיות אין קבלת קהל והם בכלל לא אמורים להגיע אלי בגלל שיש מגבלה של 100 מטר מהבית. שאני לא משאיר את השקית מחוץ לדלת, לא זורק אותה מהחלון וגם לא עושה משלוח למדרכה שממול או לתחנת דלק שליד... ולא, לא בגלל שאני לא מתחשב ועושה דווקא (מילים עדינות בהשוואה למה שאמרו לי), אלא בגלל שאני לבד ואין לי זמן ויכולת לטפל בכל אחד בצורה אישית, וגם כי זה מה שההנחיות דורשות!
חוץ מהמתחכמים בטלפון היו גם החוצפנים שפשוט הגיעו פיזית ודרשו לקבל שירות במקום, שאני אמכור להם איזה חלק כי הם חייבים אותו דחוף והם באו כי כל שאר המקומות סגורים (כאילו דההההה?? יש סגר!).
יש כאלה שיגידו "מה הסיפור בכלל? היית מוכר לבחור את מה שהוא רצה, עוזר לו וגם מרוויח מהמכירה...". אז זהו שלא! במיוחד כשמגיעים עשרות כאלה ביום. במיוחד שזה בניגוד גמור להנחיות והפקחים בסגר הראשון הסתובבו כל הזמן וחיפשו למי לחלק דוחות. במיוחד שאני מפעיל אתר מכירה 100% אינטרנטי והעסק לא בנוי למכירה במקום ואף פעם לא עשה את זה. ובמיוחד שכל "עזרה" כזו למישהו שדורש ממני לעבוד נגד כל הכללים והעקרונות של העסק "דופקת" לקוחות אחרים שכן פועלים לפי הכללים ומזמינים דרך האתר. למה דופקת? כי אני לא אספיק להכין את ההזמנה שלהם כדי לשלוח אותה בזמן. זמן ההתעסקות עם מישהו אחד כזה שאני "עוזר לו" מענישה 3-5 לקוחות שפעלו לפי הכללים ומצפים לקבל רמת שירות הגבוהה שאני משתדל לספק, גם כשאני לבד בעסק וחוזר ב-8-9 בערב הביתה.

זה היה חודש של עצבים והרבה שעות עבודה.
כמות ההזמות הרגילות אומנם ירדה כי ההלם הראשוני היה אצל כולם. אבל באותה התקופה הרבה מוסדות קפצו לפתח את מכונות ההנשמה, אז יצא לי לסייע בייבוא של כמה מוצרים שעזרו בפיתוח וייצור של מכונות כאלה, כך שנוספו הזמנות מהכיוון הזה. הפעילות של עסק של ציוד המשרדי קפצה כי הקניונים סגורים ולאנשים עדיין היה צריך לקנות איפה שהוא עטים ודברים אחרים ולעסקים צריך פתאום הרבה יותר חומרי אריזה כי כולם עברו לעבוד עם משלוחים.

ההלם הראשוני במשק חלף די מהר, הרוב מצא פתרונות עבודה מרחוק, או שקיבלו אישור לעבוד, ההזמנות חזרו כמעט לרמה הרגילה שלהם, אני עדיין לבד בעסק (במקום 3-4 אנשים במצב הרגיל). לבסוף פתחו את בתי הספר והמחסנאי הוותיק חזר לעבודה, מה שהוריד קצת את הלחץ.
העניינים התחילו לחזור למסלולם, גוייס עובד מחסן נוסף ופקידת קבלה חדשה...
האנשים עדיין לא הבינו שמסכה זה חובה. עם כל אדם שני שנכנס היה צריך לריב שהוא לא יכול להיכנס בלי מסכה, גם בגלל שיש וירוס וגם בגלל שאני לא רוצה לקבל קנס של 5000 שקל בגלל איזה סרבן מתחכם שלא מוכן לציית להנחיות.

לומד לקח מהסגר הראשון, מעביר את המרכזיה לשרת קצת יותר רציני מ-RaspberryPI, מקליט הודעות שאומרות שהכל מתנהל דרך האתר, האימיילים, לא מוכרים במקום, בסגר אין איסופים וכו', וכו'... אתם חושבים שזה עוזר? השארתי אפשרות להגיע למזכירה כדי שנעזור לאנשים שבאים לאסוף ולא מוצאים את המקום, או לשליחים שמביאים לנו סחורה, אבל מאז השינוי במרכזיה היו אולי 3-4 אנשים שבאמת היו צריכים עזרה, כל השאר חיפשו איך להגיע למזכירה כדי לשאול "האם יש במלאי...", "מה מצב ההזמנה?", "אני צריך עזרה טכנית...". כל מה שאני מבקש בהקלטה לעשות באימייל או באתר.

ספטמבר. כמות המאומתים עולה לרמות לא הגיוניות. הממשלה מחליטה על סגר שני, שהם מכנים סגר ברמה של יום כיפור לכמה שבועות, כל המשק מושבת חוץ מהמקומות החיוניים באמת. סגר ברמה שגם עסק כמו שלי לא יוכל לתפקד...
מה נשאר לי לעשות? ביום חמישי שולח את כל העובדים לחל"ת, אבל אומר מפורשות: ההחלטה לא הגיונית - אם מקבלי ההחלטות יקבלו קצת שכל ויאפשרו לעסקים הפועלים במשלוחים לעבוד - אין חל"ת. ביום שישי בבוקר אני רואה בחדשות שההחלטה השתנתה ואפשר לעבוד עם משלוחים. מחסנאי הוותיק שוב עם ילדים קטנים בבית ואני יודע שלא יוכל להגיע, מודיע למחסנאי החדש שאין חל"ת ושיגיע ביום ראשון לעבודה... אבל מה... הוא לא רוצה לבוא לעבוד... מעדיף להישאר בבית, הרי הממשלה בכל מקרה משלמת, ויש לו דברים אישיים שהוא צריך לטפל בהם... העובד פוטר. נשארנו רק הפקידה בקבלה ואני במחסן (במקום 2 מחסנאים), פיזור הזמנות של עסק ציוד המשרדי פלוס כל שאר הדברים שאני צריך לעשות במהלך היום...
ככה סוחב עד כמה שאני יכול, חוזר הביתה בשעות הערב המאוחרות כדי להספיק להכין כמה שיותר הזמנות, לקלוט סחורה, לענות לאימיילים וכו'. מחכה ליום שמסגרות החינוך יפתחו כדי שהמחסנאי הוותיק יוכל לחזור לעבודה... אבל מה? גם הוא לא רוצה לחזור מחל"ת מסיבות כאלה ואחרות...
מתחיל לחפש עובד חדש... בחדשות אומרים שיש מיליון מובטלים, אבל כולם מקבלים כסף מביטוח לאומי, אז למה שהם ירצו לעבוד?! היו שני אנשים שהגיעו לראיון עבודה, סיכמנו שהם באים לעבודה כמה ימים אחרי, ו... מרחו קצת... ועוד קצת... עד שאמרתי תודה רבה, אל תבוא בכלל...

לפני כשבועיים גוייס עובד מחסן חדש. בחור צעיר אחרי הצבא שלא מקבל חל"ת ועושה עבודה טובה.

היום אנחנו בסגר שלישי וזה המצב נכון להיום. כמו שאומרים "סוחבים בינתיים"... מקווה שהמצב ישתפר ונחזור לזמנים שפויים יותר.

רוצה לסייג ולהוסיף שיש מקרים שהחל"ת הוא פתרון מצויין, אבל יש מקרים שהוא פוגע קשות במשק ודווקא המודל הגרמני הוא זה שהיה נכון.
לצערי למקבלי ההחלטות כנראה קשה להבין שלפעמים החלטה אחת לא מתאימה לכל המשק ושלפעמים צריך כמה פתרונות למצב. שלא לדבר על לסגור את כל המדינה ולא את המקומות הבעייתים. חל"ת וסגר הם לא המקרים היחידים שלמקבלי ההחלטות קשה להבין שפתרון אחד לא מתאים לכל המקרים, היו עוד דוגמאות כמו פנסיית חובה לעצמאים, העובדה שהעצמאים משלמים ביטוח לאומי כמעט באותה הרמה כמו השכירים, אבל כמעט ולא מקבלים כלום מביטוח הלאומי...

טוב... נראה לי ששפכתי מספיק. מי שרוצה להגיב, מוזמן לכתוב בתגובות לפוסט הזה בפייסבוק. רצוי בלי פוליטיקה.

מה צפוי לנו ב-2021?
נראה לי שהפעם אשאיר את הפסקה הזו ריקה... בתקופה כזו קשה מאד לתכנן משהו. אני צופה שהוירוס וההשפעות שלו על המשק ישארו כאן עד אמצע השנה לפחות. כמו שאומרים, אחרי זה נראה...

וכרגיל קצת סטטיסטיקה:
עם המוצרים של מחלקת רכש, באתר יש כרגע 511,257 מוצרים פעילים, שזה גידול של כמעט 160%! כן... הספק הסיני ממחלקת רכש עובד קשה...
אם לא מתחשבים במחלקת רכש, אז יש 6535 מוצרים, שזה גידול של 15.6%, לרוב בזכות הוספת רכיבי goBILDA
עם מחלקת רכש, יש 946 מחלקות, שזה גידול של 8.48%
בלי מחלקת רכש יש 506 מחלקות, גידול של 4.76%
1,120,221 תמונות של מוצרים שמורים על השרת של האתר, גידול של 24.88%. כאן אין לי דרך להפריד בין מוצרים של מחלקת רכש למוצרים הרגילים...
358,637 מסמכים, קבצים ולינקים לאתרים שונים בקישורים של המוצרים, 79.3% יותר, גם כאן אין לי דרך להפריד
376,121 פריטים שונים במלאי נכון לרגע זה, גידול של 11.8%
35.52% מההזמנות היו עם איסוף עצמי, ירידה לא מפתיעה מ-47.52% בגלל הסגרים והעבודה רק עם משלוחים
השנה דואר ישראל חסמו את האפשרות לעקוב אחרי המשלוחים בצורה אוטומטית (קידמה טכנולוגית ומעבר ל-online לא ממש מורגש שם), אנחנו עדיין מנסים לעשות כמה דברים ידנית כדי שישלחו תזכורות על הגעת החבילות לסניף, אבל משהו השתבש טכנית ולצערי אי אפשר להוציא מהנתונים סטטיסטיקה של זמנים. 

העסק גדל יפה גם בשנה המטורפת הזו, קשה לדעת אם זה בזכות הקורונה והעובדה שהעסק הוא online בטבעו או למרות הקורונה...

שתהיה שנת בריאות וחזרה לשפיות!